בין אנטי-קולוניאליזם לפוטסקולוניאליזם: ביקורת הלאומיות והחילון של ברית שלום

מחבר המאמר מציע קריאה מחודשת בשלושה מהוגיה המרכזיים של תנועת ברית שלום - גרשם שלום, הנס קוהן והוגו ברגמן. הוא מתמקד בביקורת שלהם על הקשר בין הציונות לקולוניאליזם האירופי, ביקורת המתארגנת סביב שני צירים מכוננים: האחד, ביקורת על תפיסת החילון המעצבת את הלאומיות המודרנית; והאחר, הציר האוריינטליסטי של הקשר בין מזרח למערב. קריאה זו, לטענת הכותב, מייצרת תמונה חמקמקה ומורכבת: אנשי ברית שלום מבקרים באופן רדיקלי את הקולוניאליזם (וגם את הלאומיות האירופית), אך בה בעת הם מקבלים חלק מהנחות היסוד התרבותיות שלו. המחבר אינו מסתפק בקריאה היסטורית של ברית שלום. הוא מבקש גם ובעיקר לבחון את הקשר בין סדר היום של אנשי ברית שלום לזה של התיאוריה הפוסטקולוניאלית העכשווית. הוא טוען שחלק נכבד מסדר היום של השמאל בישראל ואף של השיח הביקורתי, לוקה בבעיה דומה לזו של ברית שלום, שכן הוא מקבל את תיזת החילון כנרטיב-על של המציאות הפוליטית (תקציר מתוך החוברת).