בחזרה הביתה – הבית הפיזי כמעטפת נפשית

במאמר זה המחברת מתבוננת בקשר המורכב בין הבית הפיזי ובין המרחב הפנים־נפשי ובשימוש הרגשי שאפשר לעשות במרחב הביתי כדרך ליצירת מעטפת נפשית. אף שהבית משמש תמה חשובה בספרות הפסיכואנליטית, תאוריות פסיכואנליטיות רבות מפענחות את הבית כאובייקט ששואב את משמעותו מהדמויות המאכלסות אותו ומהיחסים עימן. ולפיכך, אף שרבות מהן מייחסות לבית משמעות סמלית חשובה, הן ממעטות להתבונן במרחב הפיזי של הבית הממשי ובהשפעתו האפשרית על החוויה הנפשית. במאמר זה המחברת מבקשת לשוב אל הבית הפיזי ולהשיב על השאלה כיצד עשוי הבית – בהיותו מקום, סביבה ומבנה בעל תכונות אדריכליות ומאפיינים ייחודיים – להשפיע על החוויה הנפשית. למרחב הפיזי של הבית, ובפרט לחוויה הגופנית והחושית המעורבת בו, השפעה מכוננת על העולם הנפשי. ההשפעה מתרחשת דרך המעורבות עם החפצים בבית, עם החלל ועם הסביבה העוטפת אותנו. עקב זאת עשוי המרחב הביתי לתמוך בפונקציות נפשיות חיוניות ולעודד בריאות נפשית, צמיחה וגדילה מצד אחד, וגם להיות מקושר לפתולוגיה נפשית ולהביא לידי מצוקה וקושי נפשיים מצד אחר. אבסס טענה זאת בהסתמכות על עבודותיהם של הוגים מהזרם העצמאי בפסיכואנליזה ועל טקסטים מהזרם הפנומנולוגי באדריכלות. על בסיס הבנות אלה המחברת מבקשת להציע מערך של כלי טיפול שיאפשרו למטפלים להקשיב לחשיבותו של הבית בחדר הטיפול. המאמר ילוּוה בתיאורי מקרה מהקליניקה ומהספרות. (מתוך המאמר)