'באתי אחרי קטסטרופה': ההשפעה של חוויית הפליטות על מרדכי ארדון, מירון סימה ולאה גרונדיג 1945-1933

רחלי ברגר

    Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

    Abstract

    מאמר זה עוסק בהשפעתה של חוויית הפליטות על האמנים מרדכי ארדון, מירון סימה ולאה גרונדיג בשנים 1945-1933. שלושת האמנים, שהיו בעלי מעמד מבוסס בקרב הקהילה האמנותית הגרמנית בין שתי מלחמות העולם, נרדפו עם עליית היטלר לשלטון. ארדון וסימה הצליחו להימלט מוקדם יחסית, ב-1933. לא כך היה במקרה של גרונדיג, שעברה תלאות רבות בגרמניה עד שהצליחה להגיע לארץ ב-1939. במאמר זה ביקשתי לחבר את הדיון האמנותי לדיון ההיסטורי-חברתי הרחב יותר, ולבחון כיצד חוויית הפליטות הולידה אצל אמנים אלו רגישות מיוחדת ואת חלקה של רגישות זו בהיותם בין האמנים הראשונים להגיב כבר בזמן מלחמת העולם השנייה לנושא הפליטות והשואה. מיד עם הגיעו לתל אביב יצר מירון סימה סדרת רישומים בתגובה לאירועים בגרמניה, ומשנת 1938 החל לעסוק בנושא הפליטים באינטנסיביות רבה. ארדון הגיב בעבודותיו לאירועים קונקרטיים כמו האנשלוס, טביעת סטרומה והנתק מן המשפחה באירופה, ואילו גרונדיג, אף שלא שהתה באירופה בשנות ההשמדה, הצליחה לפרסם בארץ כבר ב-1944 את האלבום "בגיא ההרגה" - הפעם הראשונה שהשואה הוצגה באמנות במשמעות של השמדת עם, כפי שאנו מכירים בה כיום. (מתוך המאמר)
    Original languageHebrew
    Journalבצלאל: כתב עת לתרבות חזותית וחומרית
    StatePublished - 2017

    IHP Publications

    • ihp
    • Holocaust, Jewish (1939-1945), in art
    • Refugees

    Cite this