אתרים ארכיאולוגיים בשטחים פתוחים - ניהול מכלול מורשת בשפלה: תל צפית/גת כמקרה מבחן

ניהול של מכלולי מורשת תרבות: כלל מרכזי בשימורם של מכלולי מורשת הוא ההכרה שאת פיתוחם אי אפשר אומנם למנוע, אבל הפיתוח צריך להתבצע תוך כדיהקפדה על מזעור הפגיעה בערכי התרבות של המכלול. כלל זה מנחה את הכרזתם ואת ניהולם של מכלולי מורשת במרחב העירוניובמרחב הנופי־כפרי. אלא ששני המרחבים שונים זה מזה במספר הגורמים השותפים בתהליך קבלת ההחלטות בדבר אופן הניהול שלכל מרחב. מכלול מורשת במרחב עירוני מתייחד במקבץ נכסי תרבות מוחשיים במרקמים בנויים, בעיקר היסטוריים. לתכנון ולניהולשלו אחראית רשות עירונית, בהכוונת רשות תכנון ארצית. במכלולי מורשת במרחבים פתוחים הגיוון של הפריטים ושל הנופים, וכן שלהגורמים המעורבים, הוא רב. משום כך ניהולו של מכלול מורשת במרחב נוף שיש בו שטחים חקלאיים, שמורות טבע, מרקמים כפריים,נכסי מורשת ארכיאולוגיים והיסטוריים הוא מורכב פי כמה. הוא מחייב לא רק אפיון של כל רכיב בנוף, וניתוח של מערכות הכלליםוהחוקים שנועדו להגן על כל רכיב בנפרד, אלא גם חיפוש אחרי הדומה והמשותף, וזאת כדי לקדם ניהול יעיל של הנוף. (מתוך המאמר) בתל צפית שבגבולה המערבי של השפלה מתקיים זה יותר משני עשורים מחקר ארכיאולוגי־סביבתי רחב היקף שמנהל פרופסור אהרן מאיר מאוניברסיטת בר־אילן. התל, המזוהה עם גת פלשתים המקראית, ממוקם במכלול שטחים פתוחים, ובהם ערב־רב שלאתרים ארכיאולוגיים. אתרים אלה חשובים הן כחלק מהמפגש הסביבתי־אקולוגי בין נוף טבעי לתופעה תרבותית, הן בשל הקשרים המתקיימים בין אתרים ארכיאולוגיים משניים לבין האתר המרכזי. את ייחודו של התל, מאפייניו, התפתחותו ושרידיו לא ניתן לפרש נכונה ללא היכרות עם מפגש זה. הדיון בניהול מרחבים שנפגשים בהם ערכי טבע, נופים חקלאיים ונכסי תרבות – ובאלה אתרים ארכיאולוגיים – זוכה להרחבה בשנים האחרונות. דיון זה הוא חלק מתפיסות חדשות המדגישות את מגוון רכיביו של המרחב, ואת ההכרה שלא ניתן להפריד את האחד מהאחר. משום כך נדרשות דרכים חדשות לאפיון ולניהול מפגש זה, תוך כדי שמירה על ערכיו של כל רכיב.דרישות אלה מתייחדות במורכבות של תכנון ואדמיניסטרציה.הדגש שהן שמות על המכלול גובר על העיסוק בפרטים עצמם. מצב זה מחייב היכרות רחבה וכוללנית של השטח, בחינה של כלל רכיביו ושל היחסים ביניהם, וכל אלה נועדו להבטיח את שרידות ייחודו של המכלול, על כל נכסיו ונופיו, עבור הדורות הבאים. אומנם מאמר זה ידון במקרה ספציפי, אך ניתן יהיה ללמוד ממנו גם על מכלולים אחרים שמתקיים בהם מפגש בין שמורות טבע ומרחבים פתוחים לבין נכסי מורשת: הן נכסים ארכיאולוגיים,שתיארוכם קודם לשנת ,1700 הן נכסים היסטוריים, המייצגים את תולדות ההתיישבות במרחב הארצישראלי לאחר 1700 (חוק העתיקות הישראלי). (מתוך המאמר)