אין פתרון קסם: אפוטרופסות לאדם זקן - תפיסותיהם של עובדים סוציאליים

מטרת המחקר הייתה לבחון את האופן שבו עובדים סוציאליים לעניין סדרי דין בתחום הזיקנה (להלן: עו”ס לס”ד) תופסים את תפקידם בהליך מינוי אפוטרופוס. לעו”סים תפקיד מכריע במינוי אפוטרופוס לאנשים זקנים, הן ביזום ההליך והן בהגשת חוות דעת לבית המשפט בנוגע לצורך במינוי האפוטרופוס ובזהות הממונה. המחקר נעשה באמצעות ניתוח איכותני של ראיונות עם 18 עו”סים לס”ד בתחום הזיקנה. מהראיונות עולה, כי עו”סים לס”ד רואים את תפקידם כדורש יכולת מקצועית אשר נעה בין שני קטבים של התערבות: מצד אחד, התערבות טיפולית במשפחה סביב הטיפול באדם הזקן, ומהצד האחר, התערבות סמכותית באמצעות החוק לשם הגנה על האדם הזקן מפני התעללות, הזנחה והזנחה עצמית. ממצאי המחקר מלמדים, כי העו”סים לס”ד אינם רואים במינוי אפוטרופוס “פתרון קסם” וכי הם מעדיפים לפעול בשיטות טיפוליות ולהימנע ככל שניתן מגישה סמכותית כופה. ממצא נוסף מלמד, כי השימוש בחלופות משפטיות (כגון, אפוטרופוס תפור, כלי תכנון משפטיים, קבלת החלטות נתמכת) מהווה מעין התערבות ביניים בין התערבות טיפולית לבין התערבות סמכותית. תפיסה זו תואמת את השינויים המשמעותיים הקיימים בשנים האחרונות בארץ ובעולם, הדוגלים בהעצמת חירותו של האדם הזקן, בזכותו לאוטונומיה ובצמצום השימוש במינוי אפוטרופוס. על כן, ישנה חשיבות מכרעת בהרחבת הידע והביטחון המקצועי של העו”סים לס”ד בשימוש בחלופות המשפטיות.( מתוך המאמר)