אות קין - מושג נע ונד

המחבר מתחקה אחר גלגוליו של המושג אות קין על ציר זמן. הוא מוכיח כי צירוף זה, השגור על לשוננו בהוראה של אות קלון ובושה, סוטה מן הכוונה המקורית של הסיפור המקראי בבראשית פרק ד – סימן הגנה והרתעה מפני נטילת נקם מרוצח (בשוגג). שאלת החקר העומדת לנגד עיניו היא מדוע אירעה סטייה זו ואימתי וכיצד התרחשה. הוא מוכיח כי העמימות סביב מהותו של אות ההגנה, שניתן לקין מידי האל בסיפור המקראי, פתחה פתח לתפישות שונות של המושג בקרב חז"ל ופרשני ימי הביניים, עד כדי רידוד שלו מאות הגנה לאות קלון וחרפה בפרשנות הטיפולוגית של הנצרות את המקרא, פשרנות עוינת שעל פיה קין מייצג את היהודי שיש לסמנו בתווית מיוחדת; ומכאן מתחוור הקשר המאוחר יותר אל הטלאי הצהוב לסימון היהודי ולהשפלתו עד כדי התרת דמו. המסע הפרשני על פני ציר הזמן מלמד שגם בספרות העברית המאוחרת נתפש אותו קין כאות קלון וחרפה, וזו ראיה להשתרשות הביאור השגוי של אות קין בתרבות, שהנצרות הקדומה אחראית לו בצורה לא מבוטלת. (מתוך המאמר)