כשהדוקטורנטית נועה שקד התקשתה לקצר ולמקד מאמר שהתארך והתפתל, אמרה לה מדריכתה, פרופ' רויטל גרוס: "כשהילדים שלי היו קטנים, הם שיחקו בלגו. אז פעם בונים סירה, ופעם בונים ארמון - בכל פעם, מאותו הלגו, בונים משהו אחר". כך השכילה פרופ' גרוס להפוך את מחקריה על הרפואה הציבורית לחומר נגיש וקריא לכל סוגי הקהלים: הציבור הרחב, הרופאים, מקבלי ההחלטות במערכת הבריאות וחוקרי התחום בעולם הרחב.
רויטל נולדה בתל אביב, בתם של חוה ז"ל ויעקב ניצן, לשעבר נציב שירות המדינה. אחרי שסיימה את לימודיה בתיכון שליד האוניברסיטה בירושלים, שירתה בגדוד השריון 77, שיתפרסם אחרי קרב עמק הבכא במלחמת יום הכיפורים, ובגדוד פגשה את המ"מ אפרים גרוס, שיהיה לבעלה ואבי ילדיה אסף, יואב ועודד. את התואר הראשון בסוציולוגיה ובסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית סיימה בהצטיינות, ואת התואר השני במינהל ציבורי - בהצטיינות יתרה. מ-1988 עד שחלתה בסרטן בשלהי 2009 היא עבדה בג'וינט-מכון ברוקדייל, שם הובילה שורה של מחקרים וסקרים כמו "ביזור מרפאות במחוז הנגב", "תפקיד הרופא הראשוני", "בריאות ורווחה של נשים בישראל", ועוד.
אחרי שסיימה דוקטורט ב-1999, הצטרפה לבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן, ופרופ' יונתן רבינוביץ' מספר כי בזכות פרסומיה הרבים התקבלה מיד בדרגת מרצה בכירה, ותוך ארבע שנים היתה לפרופסור חבר. פרופ' אבי ישראלי, מנכ"ל משרד הבריאות ב-2003-2009, אומר כי כשקופות החולים נכנסו לתחום החדש של ביטוחי הבריאות, ובעיקר ביטוחי הבריאות המשלימים, הציבור לא ידע להעריך נכונה מה הוא מקבל באמת, ומחקריה וסקריה של פרופ' גרוס האירו את עיניו. הוא מוסיף כי במקביל, הסקרים הדו-שנתיים בהובלתה, על עמדות הציבור כלפי רמת השירות ותפקוד מערכת הבריאות, שימשו כלי חשוב למקבלי ההחלטות להעריך נכונה את יעילות החלטותיהם, בעיקר אחרי חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. ד"ר ברוך רוזן, ראש תחום בריאות במכון ברוקדייל, אומר כי לסקרים הללו המתינו מקבלי ההחלטות בציפייה דרוכה. לדבריו, פרופ' גרוס גם השכילה להציג את הייחודיות של מערכת הרפואה הישראלית בצורה מעניינת בעולם.
פרופ' יהודית שובל, כלת פרס ישראל לסוציולוגיה, הכותבת ספר על דפוסי שילוב בין רפואה אלטרנטיבית לרפואה קונוונציונלית, מספרת כי פרופ' גרוס, שכתבה בספר פרק על קובעי המדיניות, היתה "אדם יצירתי, אמין, בעל רמה מדעית מרשימה ביותר". עמיתתה פרופ' שפרה שוורץ, חוקרת תולדות הרפואה בארץ ישראל, אומרת כי "אין זה פשוט שהיסטוריונית החושבת בשפת העבר וסוציולוגית החושבת בשפת ההווה תמצאנה שפה משותפת בקלות", וכי "בעולם האקדמי התחרותי חסר הרחמים, רויטל היתה קרן אור של קולגה אמיתית". פרופ' חוה טבנקין מאוניברסיטת בן גוריון מוסיפה, כי מעולם לא דיברה סרה באיש, ולמרות הישגיה לא התנשאה. עמיתתה ד"ר ליאור פינדלר מספרת כי ידעה לשלב את המחקר האיכותני, של ראיית הפרט, עם המחקר הכמותני, של הראייה הכוללת, וכי סטודנטים נהרו לשיעוריה, כי גם קורס בשיטות מחקר היה אצלה בהיר ואף מרתק.
כשתקף אותה הסרטן היא יצאה לטיפול ממושך בארה"ב, אך אמרה לבעלה: "אני רוצה להתנהג כאשה בריאה", וכך לא ויתרה על הצגות וטיולים, תוך שהיא שומרת על קשר עם עמיתיה ותלמידיה. כשחזרה, החליטה כי לא תעבור טיפולים כימותרפיים עד שתסתיים שנת הלימודים, כדי לא לפגוע בתלמידיה. רבים לא ידעו על מחלתה של האשה הצנועה הזאת, ומותה הכה אותם בתדהמה.